לפני מספר שבועות נפגשתי עם מנהל עמותה שלא מכבר הוקמה. צעיר ,נמרץ ומלא כוונות טובות.
לאחר שיחת הכרות קצרה החל פורש את חזונו כמנהל: צמצום ההוצאות , הגדלת ההכנסות, יעילות תפעולית...הכל היה שם , בנאום שהוא נשא , מלבד לב. מלבד ה - raison d'être של העמותה שלמענו העמותה הוקמה.
סביר להניח שאותו מנהל צעיר רק ניסה לעשות מעט רושם. רצה לאוורר את הידע שרכש בתואר השני במנהל עסקים.
אך הדבר גרם לי לחשוב. דווקא אני , שצמחתי מתוך הדיסציפלינה הכלכלית , יודעת עד כמה המספרים אינם חזות הכל.
בארץ , הרב המוחלט של מנהלי העמותות באים מרקע חברתי. בחו"ל המצב שונה.
שם אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של מנהלים במגזר השלישי בוגרי MBA . הם חושבים ,מנהלים ומקבלים החלטות תוך שימוש בכלים שרכשו בתואר במנהל עסקים.בימינו מנהלי עמותות נדרשים ללכת על חבל דק וללהט בין החברתי לעסקי : להציב יעדים חברתיים , להשיג מטרות סוציאליות ולאמץ מתודולוגיה עסקית בניהול.
אולי הכלאה זו נראית בלתי אפשרית , אך אין הדבר כך. אמנם זה לא קל,לא מובן מאליו אך בהחלט אפשרי.
אז, איך עושים זאת?
· ראשית , אסור בשום שלב לשכוח את החזון. המטרה הסופית אינה כלכלית אלא תרומה לחברה.
· התקציב הוא תרגום כספי של תוכנית העבודה השנתית . תוכנית העבודה השנתית נגזרת מן התוכנית האסטרטגית של העמותה. התוכנית האסטרטגית מפרטת דרכים להגשמת החזון. קשר זה בין החברתי לעסקי יש לתחזק ולוודא שהוא מתקיים כל העת.
· המעקב השוטף אחר הביצוע יהיה כמותי ומספרי. לעולם אין לנתח ביצועי תקציב מבלי להתייחס לביצועים של תכניות העבודה.
· יש להגדיר כלי מדידה אפקטיביים שאכן מודדים את השגת המטרות הלא כלכליות של העמותה. סעיף זה אינו תמיד מובן מאליו . לא תמיד היעדים החברתיים מדידים או נגישים לאיסוף . דוגמה: עמותה שמטרתה גמילה מסמים עלולה למדוד את מספר האנשים המשתתפים בתכניותיה אלא שהמדד האמתי המשקף את השגת יעדיה יהיה מספר האנשים שאכן נגמלו.
כל הנכתב אינו מוריד כהוא זה מן העובדה שעל כל מנהל עמותה לאמץ מתודולוגיה עסקית לניהול העמותה. ה"איך עושים" יהיה כלכלי. ה"מה עושים" לעולם יישאר חברתי.
אנדה, מעניין שדווקא את מזכירה למנהלי עמותות לא לשכוח את החזון ואת המטרה החברתית... אהבתי את הגישה.
השבמחקתודה עפרה.
השבמחקכן,דווקא אני כי הידע מקנה ביטחון.
ואני יודעת שמספרים הם מספרים הם מספרים אלא אם כן הם מבטאים תכנים.